הוא כבר זקן…

הוא כבר זקן עכשיואישתו כבר מזמן הלכה לעולמה.. הוא מתגעגע אליה מאוד. והוא, הוא עדיין רץ.
הוא גר ליד הים וכל בוקר הוא רץ בחוף.
הוא נזכר איך זכה באליפות ההיא ואיך הוא כבש שיא חדש!
הוא רץ לאט עכשיו וכולם עוקפים אותו בהליכה.
אבל הוא בן שבעים ושבע והוא עדיין רץ! לאט, אבל רץ..
ואז היא באה.. אישה צעירה.. זאת הפעם הראשונה שהוא רואה אותה בחוף.. הוא כבר מכיר את כולם! הוא יודע תמיד מי חדש בחוף והיא הייתה חדשה קצת שונההיא הלכה בקצב שלו..
אנשים רבים שהלכו ורצו בחוף עקפו אותם והיא עדיין איתו.. כבר שלושה קילומטר היא הולכת לצידו והזמן, כאילו עמד מלכת. ואנשים עוקפים ועוקפים והיא לצידו הולכת.. מתבוננת בים.. מחייכת לעיתים.. רואים שהיא חושבת.. מעניין על מה היא חושבת? מידי פעם היא מתבוננת בו והוא מסיט את מבטו כדי שהיא לא תראה שהוא מסתכל עליהואנשים עוקפים ועוקפים.. המסלול עוד מעט נגמר.. והיא עדיין שם לצידו הולכת ומחייכת.. ואנשים עוקפים ועוקפים. הוא נזכר איך הוא ניצח אז בתחרות הגדולה והרגיש כמו אז.. והוא מרים עכשיו, כמו אז, את ידיו לשמיים בתנועה של מנצח עד סוף המסלול.. המסלול נגמר הוא והיא עולים לטיילת, הוא צועד לבייתו והיא לבייתה..
בוקר.
השעון המעורר מצלצל.
הוא קם מהמיטה.
רוחץ את פניו.
הולך לארון הבגדים.
מוציא את הטרניניג מהארון ומסתכל עליו.. לא.. לא.. "אני אלבש את הלבן היום" הוא אומר לעצמו.. הטרניניג הלבן זה הטרניניג הכי יפה שלו! "מי יודע, אולי היא תהיה גם היום בחוף.." האישה הצעירה שניצחה איתו אתמולהוא משפריץ קצת מהבושם שלו ויורד אל החוף.
5.30
בבוקר. יום חדש מתחיל.