והיא צעדה.

    היא גרה בחולות חוסמסה, מאז שהיא איבדה את הבית שלה היא גרה שם. חוסמסה זה לא מה שהיה פעם. היום נותר מחוסמסה פיסת חולות קטנה שתוך שנה שנתיים היא תעלם.

    במקום החולות שהיו שם פעם יש היום שכונה גדולה עם בתים גדולים ויפים ועם הרבה דיירים. עוד מעט לפיסת החול הקטנה שלה יבואו בנינים חדשים ודיירים חדשים. מסביב לשכונה עשו שביל עגול שמקיף אותה עם אבנים משתלבות שעליהן כל בוקר וערב תושבי השכונה עושים צעדה, היא רואה אותם כל ערב צועדים וצועדות, אחר כך כשנהיה מאוחר כולם חוזרים הבייתה והיא נכנסת לישון באוהל שלה. היום בערב אחרי שהם סיימו את ההליכה, היא החליטה החלטה, גם היא תתחיל לצעוד, אז נכון, אין לה בית והיא ישנה באוהל ואת האוכל שלה היא מקבלת בבית תמחוי ואת בגדיה היא מוצאת בפתח של פח הזבל, אז מה? זה לא אומר שהיא לא צריכה לשמור על גיזרה חטובה! בלילה היא מצאה נעלי ספורט שמישהו הניח מחוץ לפח האשפה, טיפ`לה גדולות, אבל לא נורא.. בבוקר שכל האנשים הגיעו להליכה בשביל היא יצאה מהחולות מבלי שאף אחד יראה והתחילה ללכת והיא הלכה יחד עם כל הצועדים, היא שמה לב שנועצים בה עיניים תוהות, כן, היא קצת מוזרה, אבל היא חלק מהשכונה. לא? והיא צעדה וצעדה..לאט לאט השביל התחיל להתרוקן וכולם הלכו הבייתה להתכונן לעוד יום של עבודה.. וגם היא הלכה לאוהל שלה, היא הוציאה את בקבוק המיים ושטפה את הזיעה .. לקחה את העגלה שלה ויצאה לכיוון מרכז העיר לאסוף פחיות שאנשים זורקים.. הכביש כבר התמלא במכוניות וחם..
    יום חדש מתחיל.