לימודי חודש שלישי בשנת שבעים ושתים לקוממיות העם היהודי בארץ.

    קריאה ולמידה  חודשית.
    תורה. פרשת יַעֲקֹ֔ב וְעֵשָׂ֖ו. פרשת וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב. פרשת מִקֵּ֖ץ. .פרשת וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙. מקרא קודש- שבועות- לפי בחירה.
    תהלים. תהלים ל- פרשת יַעֲקֹ֔ב וְעֵשָׂ֖ו. תהלים ל- פרשת וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב.  תהלים ל- פרשת מִקֵּ֖ץ. תהלים ל- פרשת וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙.
    וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת׃ פרשת יַעֲקֹ֔ב וְעֵשָׂ֖ו.

    בָּכֽוּת

    וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּמֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָרלֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָרַע אוֹטוֹב.הִנֵּהרִבְקָה לְפָנֶיךָקַח וָלֵךְוּתְהִי אִשָּׁה לְבֶןאֲדֹנֶיךָכַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.

    וַיְהִיכַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶתדִּבְרֵיהֶםוַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה,לַיהוָה.

    וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵיכֶסֶף וּכְלֵי זָהָבוּבְגָדִיםוַיִּתֵּן,לְרִבְקָהוּמִגְדָּנֹתנָתַן לְאָחִיהָ,וּלְאִמָּהּוַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּהוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁרעִמּוֹוַיָּלִינוּ;

    וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶרוַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִיוַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּתֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹראַחַרתֵּלֵךְוַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַלתְּאַחֲרוּ אֹתִיוַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּישַׁלְּחוּנִי,וְאֵלְכָה לַאדֹנִי.

    וַיֹּאמְרוּנִקְרָא לַנַּעֲרָוְנִשְׁאֲלָהאֶתפִּיהָוַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָהֲתֵלְכִי עִםהָאִישׁ הַזֶּהוַתֹּאמֶראֵלֵךְ.

    וַיְשַׁלְּחוּ אֶתרִבְקָה אֲחֹתָםוְאֶתמֵנִקְתָּהּוְאֶתעֶבֶד אַבְרָהָם,וְאֶתאֲנָשָׁיווַיְבָרְכוּ אֶתרִבְקָהוַיֹּאמְרוּ לָהּאֲחֹתֵנוּאַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָהוְיִירַשׁ זַרְעֵךְאֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיווַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָוַתִּרְכַּבְנָה עַלהַגְּמַלִּיםוַתֵּלַכְנָהאַחֲרֵי הָאִישׁוַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶתרִבְקָהוַיֵּלַךְ. בראשית.

    היה אבל ובכי על מות דברה. מינקת רבקה שהיתה אתה מינקותה והמשיכה עמה לבית בעלה אחר שעזבה את בית אביה ואמה. יעקב בן רבקה נתן את שם המקום בו קבורה דברה.

    פרשת יַעֲקֹ֔ב וְעֵשָׂ֖ו- לימודי שנת שבעים ושתים.

    לימודי תורה- שנת שבעים ושתים- פרשת וישב יעקב.

    וַיְהִ֣י ׀ כְּמִשְׁלֹ֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַיֻּגַּ֨ד לִֽיהוּדָ֤ה לֵאמֹר֙ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔ךָ וְגַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִזְנוּנִ֑ים וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הֽוֹצִיא֖וּהָ וְתִשָּׂרֵֽף׃ 

    הִ֣וא מוּצֵ֗את וְהִ֨יא שָֽׁלְחָ֤ה אֶל־חָמִ֨יהָ֙ לֵאמֹ֔ר לְאִישׁ֙ אֲשֶׁר־אֵ֣לֶּה לּ֔וֹ אָֽנֹכִ֖י הָרָ֑ה וַתֹּ֨אמֶר֙ הַכֶּר־נָ֔א לְמִ֞י הַחֹתֶ֧מֶת וְהַפְּתִילִ֛ים וְהַמַּטֶּ֖ה הָאֵֽלֶּה׃ 

    וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֨אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹֽא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽהּ׃ 

    וַיְהִ֖י בְּעֵ֣ת לִדְתָּ֑הּ וְהִנֵּ֥ה תְאוֹמִ֖ים בְּבִטְנָֽהּ׃ וַיְהִ֥י בְלִדְתָּ֖הּ וַיִּתֶּן־יָ֑ד וַתִּקַּ֣ח הַמְיַלֶּ֗דֶת וַתִּקְשֹׁ֨ר עַל־יָד֤וֹ שָׁנִי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֖ה יָצָ֥א רִֽאשֹׁנָֽה׃  וַיְהִ֣י ׀ כְּמֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ וְהִנֵּה֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מַה־פָּרַ֖צְתָּ עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ פָּֽרֶץ׃ וְאַחַר֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו אֲשֶׁ֥ר עַל־יָד֖וֹ הַשָּׁנִ֑י וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ זָֽרַח׃  פרשת וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב.

    וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן: וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב: וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה: וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז: רות.

    וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן: וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל: וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים: רות.

    וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד: וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד: רות.

    לימודי חודש שלישי- שנת שבעים ושתים- לימודי מגילה.

    לימודי תורה- שנת שבעים ושתים- פרשת ויסע ישראל.

    תועבה היא דבר יחסי כמו שאומרים:

    בני ישראל היו תועבה למצרים ולכן גושן:

    וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יו אֶֽעֱלֶ֖ה וְאַגִּ֣ידָה לְפַרְעֹ֑ה וְאֹֽמְרָ֣ה אֵלָ֔יו אַחַ֧י וּבֵית־אָבִ֛י אֲשֶׁ֥ר בְּאֶֽרֶץ־כְּנַ֖עַן בָּ֥אוּ אֵלָֽי׃ וְהָֽאֲנָשִׁים֙ רֹ֣עֵי צֹ֔אן כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מִקְנֶ֖ה הָי֑וּ וְצֹאנָ֧ם וּבְקָרָ֛ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֖ם הֵבִֽיאוּ׃ וְהָיָ֕ה כִּֽי־יִקְרָ֥א לָכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה וְאָמַ֖ר מַה־מַּֽעֲשֵׂיכֶֽם׃ וַֽאֲמַרְתֶּ֗ם אַנְשֵׁ֨י מִקְנֶ֜ה הָי֤וּ עֲבָדֶ֨יךָ֙ מִנְּעוּרֵ֣ינוּ וְעַד־עַ֔תָּה גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבֹתֵ֑ינוּ בַּֽעֲב֗וּר תֵּֽשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֖יִם כָּל־רֹ֥עֵה צֹֽאן׃ פרשת וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙.

    יען כי דרך מצרים אינה דרך ישראל

    על אותו משל,

    איש השוכב את זכר משכבי אשה הוא תועבה לירושלים, לכן תצאו מירושלים, אל תכנסו לירושלים, כמו שבני ישראל כיבדו את פרעה והבדילו עצמם מהמצרים, כך תבדיל את עצמך מעמנו וצא מירושלים מר אוחנה.

    לימודי תורה- שנת שבעים ושתים- פרשת מקץ.

    וַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים ׀ אֲנַחְנוּ֮ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת׃

    וַיַּעַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם ׀ לֵאמֹ֛ר אַל־תֶּֽחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם־דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ׃ פרשת מִקֵּ֖ץ.

    וַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים ׀ אֲנַחְנוּ֮ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת׃

    אחי יוסף ראו את הרעב והצרה הזאת, כענישה על מה שהם עשו לאחיהם, ליוסף.

    וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָֹה: מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאִוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהוָֹה: וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיהֹוָה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָֹה: וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים: וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָֹה לַכֹּהֵן: וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֹׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם: ויקרא.

    עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָֹה:

    וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם

    כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֹׂוּ

    האיסור לעשות מלאכת עבודה

    ביום שאסור לעשות מלאכת עבודה עושים:

    מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאִוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהוָֹה: וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיהֹוָה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָֹה: וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים: וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָֹה לַכֹּהֵן:

    אומר את דברי תוך שאני אומרת שאני אבדוק ואחשוב שוב על הדבר.

    המצווה להקריב ביום הזה יכולה ללמד אותנו מה נחשב למלאכת עבודה בשבת ומה לא.

    שבועות בשנת שבעים ושתים.

    .