לימודי תורה- חודש שלישי- שנת שבעים ושתים.

    וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת׃ פרשת יַעֲקֹ֔ב וְעֵשָׂ֖ו.

    בָּכֽוּת

    וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּמֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָרלֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָרַע אוֹטוֹב.הִנֵּהרִבְקָה לְפָנֶיךָקַח וָלֵךְוּתְהִי אִשָּׁה לְבֶןאֲדֹנֶיךָכַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.

    וַיְהִיכַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶתדִּבְרֵיהֶםוַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה,לַיהוָה.

    וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵיכֶסֶף וּכְלֵי זָהָבוּבְגָדִיםוַיִּתֵּן,לְרִבְקָהוּמִגְדָּנֹתנָתַן לְאָחִיהָ,וּלְאִמָּהּוַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּהוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁרעִמּוֹוַיָּלִינוּ;

    וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶרוַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִיוַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּתֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹראַחַרתֵּלֵךְוַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַלתְּאַחֲרוּ אֹתִיוַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּישַׁלְּחוּנִי,וְאֵלְכָה לַאדֹנִי.

    וַיֹּאמְרוּנִקְרָא לַנַּעֲרָוְנִשְׁאֲלָהאֶתפִּיהָוַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָהֲתֵלְכִי עִםהָאִישׁ הַזֶּהוַתֹּאמֶראֵלֵךְ.

    וַיְשַׁלְּחוּ אֶתרִבְקָה אֲחֹתָםוְאֶתמֵנִקְתָּהּוְאֶתעֶבֶד אַבְרָהָם,וְאֶתאֲנָשָׁיווַיְבָרְכוּ אֶתרִבְקָהוַיֹּאמְרוּ לָהּאֲחֹתֵנוּאַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָהוְיִירַשׁ זַרְעֵךְאֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיווַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָוַתִּרְכַּבְנָה עַלהַגְּמַלִּיםוַתֵּלַכְנָהאַחֲרֵי הָאִישׁוַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶתרִבְקָהוַיֵּלַךְ. בראשית.

    היה אבל ובכי על מות דברה. מינקת רבקה שהיתה אתה מינקותה והמשיכה עמה לבית בעלה אחר שעזבה את בית אביה ואמה. יעקב בן רבקה נתן את שם המקום בו קבורה דברה.

    לימודי תורה- תוכנית לימוד- חודש שלישי:

    פרשת יַעֲקֹ֔ב וְעֵשָׂ֖ו- לימודי שנת שבעים ושתים.
    לימודי תורה- שנת שבעים ושתים- פרשת וישב יעקב.
    לימודי תורה- שנת שבעים ושתים- פרשת ויסע ישראל.
    לימודי חודש שלישי- שנת שבעים ושתים- לימודי מגילה.

    שבועות בשנת שבעים ושתים.

    לימודי תורה- שנת שבעים ושתים- פרשת מקץ.
    וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָֹה: מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאִוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהוָֹה: וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיהֹוָה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָֹה: וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים: וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָֹה לַכֹּהֵן: וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֹׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם: ויקרא.

    עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָֹה:

    וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם

    כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֹׂוּ

    האיסור לעשות מלאכת עבודה

    ביום שאסור לעשות מלאכת עבודה עושים:

    מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאִוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהוָֹה: וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיהֹוָה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָֹה: וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים: וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָֹה לַכֹּהֵן:

    אומר את דברי תוך שאני אומרת שאני אבדוק ואחשוב שוב על הדבר.

    המצווה להקריב ביום הזה יכולה ללמד אותנו מה נחשב למלאכת עבודה בשבת ומה לא.

    .